׳גם וגן׳ הוא מסע בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים באמצעות פרפורמנס.
זהו שיאו של תהליך למידה מעשית ועיונית על אמנות, על פרפורמנס, על הגן הבוטני כאתר למופע ועל הצמחים כישויות פרפורמטיביות. 
במהלך סמסטר שלם יצאנו למסעות מחקר בגן הבוטני. ניגשנו אל הגן כאל מרחב למידה יוצא דופן, בעל היסטוריה עשירה ומשמעות עמוקה וייחודית, גם ביחס למרחב האקדמי של האוניברסיטה, וגם ביחס אל הנוף המדברי וצמחי הבר המקיפים אותו. שאלנו את עצמנו מהו סוד הקסם של הגן, כיצד הוא מתקשר לאוניברסיטה מצד אחד ולכפר עיסאוויה מצד שני, לעיר ולמדבר, למבני האקדמיה, לנוף, לספרי ההיסטוריה, לאדמה. הקשבנו לצמחים ולאנשי הגן, שוחחנו עם רן מורין מתכנן החידוש שנערך בגן, עם מני נוימן מנהלו ועם אלו העובדים בו במסירות יום-יום. ניסינו ללמוד איך העבר מהדהד בהווה, איך פעולה אמנותית בגן יכולה להעיד על הקסם החבוי בו.
לאורך הסמסטר התנסינו במתודולוגיה של מחקר-יצירה, שהיא שיטה מחקרית ייחודית ופורצת דרך באקדמיה, המבקשת לשאול מחדש מהו ידע, כיצד הוא נוצר, מהי ידיעה, כיצד היא מתבטאת, מי הם החוקרים והחוקרות וכיצד הם יכולים להיות נוכחים במחקריהם.
אחת-עשרה העבודות המוצגות באירוע ניגשות לאמנות ולמחקר בדרכים שונות, באמצעי מבע מגוונים. העבודות עוסקות במגוון נושאים: יש העוסקות במשמעות הלמידה של הצמחים כמטאפורה ובהיסטוריה המקומית (הדר), יש העוסקות במחקר חושי וצלילי (איירין), אחרות בטבעו ההיברידי של מרחב הגן המשלב בין הספונטניות של הטבע לבין ההבניה התרבותית או האידיאולוגית (עדי, קוראל), במפגש או בנתק שבין הטבע והפרא (שלומית), בנוכחותה של העיר בטבע ותעשיית הטבע העירונית (אביהו), במפגש שבין חיים למוות (אדם), בעיצוב תנועה או בהגבלתה (צבי), במרחב הסף ובחיפוש אחרי אפשרות התגשמותן של משאלות (ירדן, ג׳יאנן)
הדרמטורגיה של האירוע  מאפשרת לכל צופה וצופה לקיים תהליך פרשני ייחודי ועצמאי, לחוות, לזהות וללמוד באופן חופשי ואינטואיטיבי. אנו שמחים להזמין אתכם ללכת לאיבוד בגן, להיתקל בכמה עבודות, להתאסף ולצאת עמנו למסע המשותף

על האירוע

משתתפים

הנחיה ודרמטורגיה: ד״ר דיאגו רוטמן

אסיסטנטים: קלייר כהן, צבי רובלין

תודות למיעצים: לאה מאואס, שי בר יעקב, ד״ר עירא אבנרי

תודות למני נוימן ורן מורין על הסיורים המרתקים ותודה ולכל צוות הגן


תודה לקרן בילי קריסטל ולקרן לאו

הגן הבוטני לצמחי ארץ ישראל וסביבתה ממוקם בחלק הצפון-מזרחי של רכס הר הצופים על חלקה הצופה על מדבר יהודה ועבר הירדן. במרכז הגן חבויה מערכת של מערות קבורה מימי בית שני, 'קבר ניקנור', שהיא אחוזת קבר שהשתייכה למשפחת ניקנור מאלכסנדריה, המוזכרת במשנה ובתלמוד כתורמת של שעריו המזרחיים של בית המקדש. באחד מהאולמות העתיקים של המערה אף קבורים המנהיגים הציוניים מנחם אוסישקין וי''ל פינסקר.
הגן הוקם בשנת 1931 ע''י הפרופסורים אוטו ורבורג ואלכסנדר איג, מייסדי המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית. הגן הוא בין הבודדים כיום המוקדש לצמחי הבר של ארץ ישראל וסביבתה. שטח הגן כ-25 דונם ומצויים בו כ-950 מיני צמחים, כ-40% מכלל מיני הבר של ישראל. ייחודו וחשיבותו של הגן בכך שהוא אחד הגנים הראשונים בעולם שהוקם כ''גן אקולוגי''. בניגוד לגנים בוטניים אחרים המציגים צמחים באופן פרטני על בסיס השתייכות טקסונומית, בחלקות הגן בהר הצופים מיוצגות חברות הצומח השונות של ישראל, תוך שיחזור של חזותם הטבעית המשתנית במשך עונות השנה, ועם המינים העיקריים האופייניים להן.
הרעיון האקולוגי שעמד בבסיס נטיעת הגן הוכיח את עצמו לאורך זמן רב: בשנים 1948–1967 ניטש הגן, שנותר במובלעת הישראלית בשטח ירדן, ועם שובה של האוניברסיטה להר הצופים נתגלה שרוב הגן השתמר במשך השנים בהן היה נטוש. ואולם, פרויקט פיתוח הקמפוס האוניברסיטאי שהחל בשנות ה-70 פגע בגן קשות. ב-1988 הוא אמנם שוקם ונפתח מחדש לקהל, אך לא הצליח לחזור למעמדו המקורי ועם הזמן נעלם מהתודעה הציבורית, עד כדי כך שרבים ממורי ותלמידי האוניברסיטה כלל לא ידעו על קיומו.
התוכנית לשימור ופיתוח הגן שיזם המתכנן והפסל הסביבתי רן מורין, מתבססת על מחקר נרחב שערך על תולדות המקום. נקודת המוצא של התוכנית היא שהגן הבוטני הוא נכס תרבותי רגיש שיש לשמר ולפתח באופן המתאים לקונספט האקולוגי הייחודי שלו. 

על הגן